×
Mikraot Gedolot Tutorial
רמב״ם
פירוש
הערותNotes
E/ע
רמב״ם גזילה ואבידה ד׳רמב״ם
;?!
אָ
(א) קנס קנסו חכמים לגזלנין, שיהיה הנגזל נשבע על כל מה שיטעון ונוטל מן הגזלן, והוא שיהיה זה מוחזק שגזלו בשני עדים: (ב) כיצד, הרי שנכנס לתוך בית חבירו למשכנו בפני עדים, ולא היה תחת כנפיו כלוםא, ויצא וכלים מוטלין לו תחת כנפיו, ולא ידעו העדים מה הן, בעלב הבית אומר, כך וכך גזלתני, בין שאמר הגזלן, מעולם לא נכנסתי ולא נטלתי כלום, בין שאמר, נכנסתי למשכן כשאמרוג העדים אבל לא נטלתי, ולא היה תחת כנפי אלא כלים שלי, בין שאמר, נטלתי כלי זה, ובעל הבית טוען שנטל זה וכלי אחר, הרי בעל הבית נשבע בנקיטת חפץ, ונוטל כל מה שיטעון: (ג) במה דברים אמורים, בשטען דברים שהוא אמוד בהן, או שהוא אמוד שמפקידין אצלו אותן הדברים שטען, וטען בדברים שאפשר שיינטלו תחת הכנפים כמו שהעידו העדים: (ד) ראוהו עדים שנכנס למשכן את חבירו, ולא ראוהו בעת שיצא, או שיצא ואין נראה תחת כנפיו כלום, ובעל הבית טוען ואומר, כך וכך נטל, אפילו אמרד, מעולם לא נכנסתי, שהרי מכחיש את העדים, הרי זה פטור, שאם אמר, נכנסתי ולא נטלתי, נשבע שבועת הסת שלא נטל כלום והולך, שאפשר שייכנס לגזול ולא גזל: (ה) היה עד אחד מעידו שנכנס ונטל כלים תחת כנפיו, ואינו יודע מה הן, והוא אומר, לא גזלתי כלום, או שאמר, בחובי נטלתי, הואיל ואין העד יודע מה היה תחת כנפיו, הרי זה נשבע בנקיטת חפץ שלא גזל, שאינו מוחזק בגזלנות אלא בשני עדים: (ו) כשם שבעל הבית נשבע ונוטל מן הגזלן, כך שומר של בעל הבית, אפילו אשתו של שומר, נשבעת שזה נטל כך וכך, ומשלם הגזלן: (ז) היה שם שכירו או לקיטוה של בעל הבית, אינן נשבעין ונוטלין, ואין הנגזל יכול לישבע, שהרי לא היה בביתו בשעה שנגזל, ואין העדים יודעים מה נטל תחת כנפיו כדי לחייב הגזלן להחזיר, ואין משביעין את הגזלן, מפני שהוא חשוד על השבועה: (ח) כיצדו עושין בדין זה, מחרים בעל הבית חרם סתם על מי שנטל מביתו כלום ואינו מודה בבית דין. ואפילו הודה הגזלן שגזל מקצתז, מחזיר המקצת שהודה בו בלבד, שהרי אין בעל הבית טועןח טענת ודאי: (ט) הגוזל אחד מחמישה ואינו יודעט מי הוא הנגזל, וכל אחד ואחד מהן תובעו ואומר לוי, לי גזלת, אף על פי שאין שם עדים שגזל, הרי כל אחד מהן נשבע שזה גזלו, ומשלם גזילה לכל אחד ואחד. אף דבר זה קנס הוא שקנסו אותו חכמים מפני שעבר עבירה וגזל, אבל דין תורה אינו חייב לשלם מספק: (י) אמר לשנים, גזלתי אחד מכם, או אביו של אחד מכם, ואיני יודע אי זה הוא, אם בא לצאת ידי שמים, חייב לשלם גזילה לכל אחד ואחד, אבל בדין אינו נותן אלא גזילה אחת והן חולקין אותה ביניהן, שהרי אין אחד מהם יודע שנגזל, אלא זה בא והודיעם. ולא קנסו חכמים בדבר זה, מפני שאין לו תובע: (יא) הטוען את חבירו ואמר לו, גזלתני מאה, אם אמר, לא גזלתי, נשבע שבועת הסת כדין כל נתבע, ואם הודה שגזלו חמישים, משלם חמישיםיא, ונשבע שבועת התורה על השאר כדיןיב כל מודה במקצת, שהרי לא הוחזק גזלן בעדים:
וכן, הטוען את חבירו שנכנס לביתו וגזלו כלים, והוא אומר, דרך משכון לקחתים בחוביג שיש לי אצלך, ובעל הבית אומר, אין לך בידי כלום, אף על פי שהודה שמשכנו שלא ברשות, הואיל ואין שם עדים שמעידין שגזל, הרי זה נשבע וגובה חובו מן המשכון, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר. והואיל והוא נשבע ונוטל, הרי זה נשבע בנקיטת חפץ, כמו שיתבאר בהלכות טוען:
(יב) ראוהו עדים שנכנס לתוך ביתו של חבירו שלא בפני בעל הבית ונטל משם כלים, אף על פי שהוציאן מגולין, ואף על פי שבעל הבית הזה היהיד עשוי למכור את כליו, אם טען ואמר, דרך גזל לקחן, והלהטו אומר, ברשותך באתי ואתה מכרתם לי, או נתתם לי, או בחוב שיש לי אצלך תפשתים, אינו נאמן, שכל הנכנס לבית חבירו שלא בפניו ונטל כלים משם והוציאן בפני עדים, הרי זה בחזקת גזלן. לפיכך מחזיר הכלים לבעל הבית, ואין כאן שבועה, שהרי העדים ראו מה גזל. ואחר שיחזיר, חוזר ותובע את בעל הבית בכל מה שיטעון, והדין ביניהן: (יג) וכן, אם היה שם עד אחד בלבד, ובעל הבית טוען שגזול הוא כלי זה בידו, והלה אומר, לקוח הוא בידי, או בחוביטז גביתיו, או שלי היה ופיקדון הוא אצלך, הרי זה חייב להחזיר הכלי לבעליו בלא שבועה, שאילו היויז שםיח עדים היה חייב לשלם, ועכשיו שאין שם אלא עד אחד, חייב שבועה ואינו יכול להישבע, שהרי אינו מכחיש את העד, וכל המחויב שבועה ואינו יכול להישבע, משלם:
לפיכך אם כפר ואמר,⁠יט נכנסתי לביתו ולא נטלתי כלום, הואיל ואין שם אלא עד אחד והוא מכחישו, הרי זה נשבע שבועת התורה שלא לקח מביתו כלום, ונפטר:
(יד) מעשה באחד שחטף לשון של כסף מיד חבירו בפני עד אחד, ובא החוטף ואמר, חטפתי ושלי חטפתי, וחייבו אותו חכמים להחזיר, מפני שהוא מחויב שבועה בעד זה, ואינו יכול להישבע, שהרי הודה כמו שאמר העד. ואילו לא היה שם עד כלל, היה נשבע שבועת הסת ששלוכ חטף, ואילו הכחיש את העד ואמר, מעולם לא חטפתי, היה נשבע שבועת התורה שלא חטף. וכדין הזה דנין בכל כיוצא בזה בכל מקום: (טו) חטף ממנוכא זהובים בפני עד אחדכב, והוא אומר, שלי חטפתי ועשרים היו, אף על פי שאין העד יודע כמה חטף, הרי זה משלם העשרים, שהרי ידע בודאי שזהובים חטף, ואילו היו שנים היה חייב לשלם, ונמצא בעד אחד מחויב שבועה ואינו יכול להישבע, כמו שביארנו: (טז) אמר החוטף, עשרים חטפתי ועשרים שליכג הן, והנגזל אומר, מאה חטף, הואיל ואין העד יודע מנינם, הרי זה משלם העשרים שהודה בהן שחטפן, ונשבע שבועת התורה על השאר, שהרי נתחייב במקצת. ודעתי נוטה בזה שיישבע הסת, שהרי לא הודה בכלוםכד אלא אמר, שלי חטפתי: (יז) נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו, ונטל משם כלים בפני עד אחד, ואין העד יודע כמה נטל, בעל הבית אומר, עשרים כלי היוכה בביתי, והגוזל אומר, לא נטלתי אלא עשרה והם שלי, חייב להחזיר העשרה, מפני שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבעכו. ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת הסת, מפני שאינו יכול לטעון על הגזלן טענת ודאי:רמב"ם מדויק, מהדורת הרב יצחק שילת (ירושלים, תשפ"א) עם תיקונים, כל הזכויות על המהדורה הדיגיטלית שמורות לעל־התורה. למבוא למהדורה לחצו כאן.
הערות
א ד (מ׳תחת׳): כלום תחת כנפיו. שינוי לשון לגריעותא.
ב ד: ובעל. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
ג ד: כמו שראו. שינה את התוכן.
ד ד: אומר. שינוי לשון לגריעותא.
ה ד (מ׳שכירו׳): לקיטו או שכירו. אך בגמ׳ שבועות מו: הסדר כבפנים.
ו ב1, ת2-1: וכיצד. וכך ד (גם פ, ק).
ז ד: קצת. שינוי לשון לגריעותא.
ח ב1: טוענו. וכך ד (גם פ).
ט ד (מ׳ואינו׳): ואין ידוע. וכ״ה במשנה יבמות טו, ו בכ״י רבנו. אבל בכתבי⁠־היד כאן כבפנים.
י בד׳ (גם פ) לית. אך בכתבי⁠־היד ישנו.
יא בד׳ לית. וחסרון הניכר הוא.
יב ד: כידן. וטעות הדפוס היא.
יג ד (מ׳לקחתים׳): לקחתי בחובי. שינוי לשון לגריעותא.
יד בב1, ת1 לית. וכך ד (גם פ, ק).
טו כך ב1, ת2-1. א: והלא. וכן בהלכה הבאה.
טז ד (גם ק): בחוב. שינוי לשון לגריעותא.
יז ב1: היה. וכך ד.
יח בת2 נוסף: שני. וכך ד (גם פ, ק).
יט בב1, ת2-1 נוסף: לא. וכך ד (גם פ, ק). אך אם לא נכנס ודאי שלא נטל.
כ כך ב1. א: שלו.
כא כך ב1, ת2-1. בא׳ נוסף: מאה. ושיבוש הוא, שנשתרבב מההמשך.
כב ד (מ׳בפני׳): [בעד אחד]. תוצאה של חסרון שהיה לפניו.
כג ד (גם ק) [מ׳ועשרים׳]: ושלי. אך בכתבי⁠־היד כבפנים.
כד ד: כלום. שינוי לשון לגריעותא.
כה ב1, ת2-1: היה.
כו ב1, ת2-1: להשבע.
E/ע
הערותNotes
(א-ד)
קנס קנסו חכמים כו׳ עד שאפשר שיכנס לגזול ולא גזל. פ׳ כל הנשבעין:
(ה) היה עד אחד מעידו וכו׳ עד אלא בשני עדים: כתב הראב״ד ז״ל ואילו היו שם שני עדים וכו׳:
ואני אומר כמדומה לי שטעה הסופר במלת ואפילו שהותירו וראוי להעביר עליו קולמוס אפילו לדעת הראב״ד ז״ל ועיקר הדין זה ביררו הרב אלפסי פ׳ כל הנשבעין גמרא מתני׳ דהנגזל כו׳ בשער האחרון מן העשרה שערים שחילק ורואה אני כי פסק זה שכתב ר״מ ז״ל ומה שהוסיף ראב״ד ז״ל הוא מה שהביא ר״י אלפס בתשובת הגאון וז״ל מעיקרו חזינן תשובה משמיה דגאון דשאלו מקמיה בעסק חד גברא דא״ל לחבריה אית לי חד סהדא דאתית לביתאי ופתחת ליה באפאי ושקל מיניה חד טעונא דכיתנא וא״ל אידך אין פתחי ושקלי ואת אמרית לי שקליה בחושבנא דאית לך גבי. וקא מהדר גאון להו דלית עליה שבועת היסת דלא שקל אלא דידיה וקאמר לא מבעיא היכא דליכא אלא עד אחד אלא אפילו איכא שני עדים נמי הכי דינא דמשתבע שבועת היסת דלא שקליה אלא ממאי דאית גביה ומיפטר דאמרינן אמר רב יהודה ראוהו שהטמין כלים תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ולא אמרן אלא בבעה״ב שאינו עשוי למכור את כליו וכו׳ והאי טעונא דכיתנא הואיל ולית ביה כל אילין אנפי מהימן ובשבועת היסת אלו דברי הגאון ז״ל. ודאי שגגה הוא וליכא למסמך עלה דהא שמעתא דרב יהודה בדאיתיה לבעל הבית בביתיה ואיהי קא מסר לה ניהליה כדברירנא אבל האי עובדא טעמא אחרינא הוא דהא לאו באנפיה שקליה עכ״ל בענין זה והאריך הרב בהלכותיו לחלק ולברר דבריו. הנה עיניך רואות כי ר״מ ז״ל השלים חובתו שחייב אדם לומר כלשון רבו והראב״ד ז״ל הלך בדרך הגאון ז״ל ולא הניחו לי מקום להכריע ביניהן כי כלם דברי אלהים חיים הם:
(ו-ח)
כשם שבעה״ב נשבע כו׳ עד אין בעה״ב טוענו טענת ודאי. פ׳ כל הנשבעין:
(ט) הגוזל אחד מחמשה עד אינו חייב לשלם מספק. פ׳ הגוזל עצים וביבמות פ׳ האשה שלום: (י) אמר לשנים גזלתי כו׳ עד שאין לו תובע. בב״ק פ׳ הגוזל עצים ובמציעא פ׳ המפקיד וביבמות פ׳ האשה שלום: (יא) הטוען את חבירו ואמר לא גזלתי כו׳ עד כמו שיתבאר בהלכות טוען ונטען. פרק כל הנשבעין (דף מ״ד) והביאור בהלכות טוען ונטען פ״א: (יב) ראוהו שנכנס כו׳ עד והדין ביניהם. פ׳ כל הנשבעין ובחלוקת הרב ז״ל על מתני׳ דהגוזל: (יג) וכן אם היה שם עד אחד עד ונפטר: כתב הראב״ד ז״ל זהו תימה ומאחר שבעה״ב לא היה שם וכו׳:
ואני אומר תירוץ הקושיא שהוא אומר באולי אני אומר בודאי וכן כתב ר״י אלפס פ׳ כל הנשבעין בחלוק השערים שזכרתי כי סתם כל מה שיש בביתו של אדם שלו הוא ומאחר שהעד מעיד שהוציא מביתו והוא הכיר בחפץ שהוא שלו אין לך טענת ברי גדולה מזו והסכמתו כהסכמת הרב ז״ל ויפה הסכים שחייב אדם לומר כלשון רבו:
(יד-טז)
מעשה באחד שחטף כו׳ אלא אמר שלי חטפתי. פ׳ כל הנשבעין (דף מ״ז) בנסכא דר׳ אבא שזכרתי למעלה בחלוקי הרב ז״ל:
(יז) נכנס לביתו של חבירו שלא בפניו ונטל משם כלים בפני עד אחד ואין העד יודע כמה נטל (הרי) בעה״ב אומר כ׳ כלים היה לי בביתי והגוזל אומר לא נטלתי אלא עשרה והם שלי חייב להחזיר העשרה מפני שהוא מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת היסת מפני שאינו יכול לטעון על הגזלן טענת ודאי. זהו הלשון המיושר בספר ר״מ ז״ל בחתימת ידו ובספר שהגיע ליד הראב״ד ז״ל היה כתוב ואינו נשבע על השאר אפילו שבועת היסת [שלא ראה] כשהוציאוהו מביתו אלא שהעד מעיד ע״כ:
וכתב הראב״ד ז״ל ואם טענת בעה״ב וכו׳:
ואני אומר איני צריך להשיב על טענת הספר שכבר פרסמתי אותו רק אשיב על קושיות הראב״ד ז״ל דקי״ל עד אחד כי (תרי) ומתקנה קנסו הגזלן כשראוהו נושא כלים שלא בפני בעה״ב כאילו ראו הכלים ממש וכי ראה העד היה מחייב שבועה להכחישו והשתא דלא ידע בודאי והוא מודה ישלם וכדאמרינן בנסכא דרבי אבא לישתבע הא קא מודה אלמא לא מצי פטר נפשיה בשבועה וכ״ש דלא נפטריה ממקצת שהוא מודה אלא ישלם בהודאת פיו דהודאת בעל דין כמאה עדים ועל השאר הויא לה טענת ספק ואין נשבעין על טענת ספק אלא מחרימין סתם על כל מי שלקח מביתו כלים כך וכך שלא מדעתו ובזה יצא הדיין ידי חובתו ודן דין אמת לאמתו:
בסיוע פרויקט פרידברג לפרסום הגניזה, מפעל משותף של חברת פרידברג לכתבי יד יהודיים (FJMS) ופרויקט פרידברג לפרסום הגניזה (FGP), לע"נ ר' פרץ ב"ר מרדכי יהודה פרידברג ז"ל, נלב"ע י"ד כסלו תשס"ג לפ"ק, תנצב"ה. הונצח ע"י בנו וכלתו, דוב וגיטל חיה פרידברג, טורונטו
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Rambam
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144